הדרכתו ושיטתו של רבי נחמן מברסלב

חמשת היסודות בתורת ברסלב על פי ספר ‘כוכבי אור’
הנסיון היחידי שנעשה בין חסידי ברסלב לסכם את משנתו של רבי נחמן הוא הספר ‘כוכבי אור’, שנכתב ע”י רבי אברהם חזן (ונדפס לראשונה ע”י המחבר בשנת 1903), שהיה חוליה רביעית בקבלה בעל פה תלמיד מפי רב עד לרבי נחמן (ראה אודותיו כאן).

רבי אברהם מחלק בספרו את יסודות משנת ברסלב לחמישה חלקים, והם מובאים כאן בשמות המדורים בספרו, עם פירוט התוכן שבהם:

 א. ‘אנשי מוהר”ן’ 
הכרת תלמידי רבי נחמן ואורח חייהם, ושמיעת המסורת בעל פה שעברה ביניהם. מכיון שרבי נחמן לא יסד שושלת אדמורו”ת, וביסס את העברת משנתו לדור לדור ע”י תלמידים ועל הפצת ספריו בעולם, יש חשיבות גדולה להכרת ה’ספר’ על ידי ה’אנשים של הספר’. הלימוד התיאורטי אינו יכול להחליף את הפרקטיקה המעשית וההדרכה האישית ממורה לתלמיד בדרך העבודה האישית שלימד רבי נחמן.
בליקוטי מוהר”ן מביא רבי נחמן כמה פעמים את העובדה שכשהמורה מלמד את התלמיד הוא מעביר לו מסרים והדרכות גם בתנועות היד וגווני הקול, ולא רק במילה הכתובה והמדוברת. חסידי ברסלב השקיעו רבות בשימור ה’תנועות’ ו’הניגון’ של התורות שלימד רבי נחמן, והמסורת הזו היא יסוד חשוב מאד כדי להגיע לקבלה אמיתית, שהיא התנאי לצמיחה אישית נכונה.

ב. ‘חכמה ובינה’ 
רבי נחמן ראה את עצמו כממשיך ההתגלות של נשמת משה רבינו, העתידה להתגלות כנשמת משיח, כמובא בדברי חז”ל (מדרש בראשית רבה ב’ ד’, זוהר חלק א’ דף קצ”ב). רבי נחמן מבדיל בין הצדיקים המתגלים במהלך הדורות לבין נשמת ‘הצדיק האמת’ הגדול, שנשמתו והתגלות תורתו הן חוט השדרה של ההתפתחות הרוחנית של עם ישראל בדרכו אל הגאולה האישית והכללית. החכמה הבינה והדעת המתגלות בתורה שנמסרה ע”י הקב”ה לעמו הן החיוניות האלוקית המדריכה את עם ישראל אל הגשמת יעודו. העברה זו נעשית בעיקר ע”י הגילויים החדשים בתורה של נשמת ‘הצדיק האמת’ בכל דור. על פי המסורת שהעביר לחסידיו, התגלות זו הופיעה חמש פעמים במהלך הדורות: משה רבינו, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יצחק לוריא (האר”י), רבי ישראל בעל שם טוב, ורבי נחמן עצמו.
כדי להודיע את חשיבות היסוד הזה אמר רבי נחמן על עצמו שבחים גדולים, ורבי נתן הקדיש להם מדורים שלמים בספריו על רבו. ההתקשרות לרבי נחמן באהבה פנימית עמוקה, ובקיום העצות וההדרכות שמסר בספריו, היא מוטיב מרכזי בתורת ברסלב בכתב ובעל פה. יש בה את היסוד המוכר של ‘אמונת חכמים’ החוזר ביהדות, וגם את חשיבות ‘עשה לך רב’ המובא בדברי חז”ל. אבל מעבר לכך, בתורת רבי נחמן יש הדגשה מיוחדת על היסוד המיסטי החשוב של התקשרות הנשמה. יסוד זה מופיע בספרות הסוד של עם ישראל מספר הזוהר ועד לתורת החסידות של הבעל שם טוב, אבל בתורת ברסלב נודעה לו חשיבות מרובה ביותר ורבי נחמן ותלמידו רבי נתן מרחיבים בו מאד בתורתם.
רבי נחמן מבאר שהקב”ה נתן ‘ממשלה’ לצדיק (כמו שאמרו חז”ל בתלמוד מסכת מועד קטן דף ט”ז), והוא “שורש כלליות נשמות ישראל, והם הענפים שלו המקבלים ממנו” (ליקוטי מוהר”ן תורה ל”ד). לממשלה זו יש יעוד אחד ועיקרי: “להאיר ולעורר את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים”.

ג. ‘אמת ואמונה’ 
שיחות רבות נאמרו על ידי רבי נחמן על חשיבות חיפוש האמת והאמונה ע”י התמימות והשלמות בעבודת הבורא ועל ההתרחקות מחקירה פילוסופית כאמצעי להתקרבות אל הבורא. כתוצאה מכך התבטא לעתים בחריפות גם כנגד גדולי חכמי ישראל בימי הביניים אשר ביססו את השקפת היהדות על חקירה שכלית המושפעת מן הפילוסופיה היוונית. הוא לא היה היחיד בהתנגדות לשיטה זו (גם הגאון מוילנא ואחרים התבטאו בחריפות נגדה), אבל נקודה זו בשיחותיו התפרסמה מאד.
יסוד זה מתפרש לעתים באופן מוטעה ע”י לומדים רבים. רבי נחמן הדגיש בכל ספריו את חשיבות הדעת והשכל. מן התורה הראשונה בספרו בה מודגש שעיקר עבודת הבורא היא ע”י ההתבוננות “בשכל שיש בכל דבר” (ליקוטי מוהר”ן א’), דרך הגדרת ההתעוררות מן השינה הרוחנית ע”י “עבודה עם שכל” (שם ס’), ועד להגדרת הקדושה כמצב שבו “אדם מדבר בתורה ובתפילה בחכמה ובשכל” (שם פ’). ההיטהרות מן התאוות ועזיבת דרך החטא היא היסוד העיקרי ביהדות וממילא גם בתורת רבי נחמן. באופן מפתיע, רבי נחמן מבאר שהדרך העיקרית להגיע למצב זה היא דווקא ע”י השכל (שיחות הר”ן נ”א).
אמנם על פי רבי נחמן הדרך להכרת הבורא ולאמונה אינה ע”י חקירה שכלית בכלים פילוסופיים (שלשיטתו רק פותחים את הדרך לכפירה והכחשה), אלא ע”י השגה רוחנית הנובעת מן ההעמקה בשכל הנובע מן התורה. רבי נחמן חזה את גל האתיאיזם והכפירה באמונה ובתורה שיבוא לאחר זמנו, וניסה לגבש כלים של לימוד ותפילה שיעזרו ליחיד במאבקו נגד רוח התקופה. בספר שיחות הר”ן (אות ל”ה) מוסר רבי נתן:
“ואמר: שהולך אפיקורסות גדול על העולם, וכן סיפר כמה פעמים שהולך ונמשך אפיקורסות גדול בעוונותינו הרבים בעולם, אשרי מי שיחזיק עצמו באמונה באלו העתים. ואמר: אף על פי שאינו מועיל כלל מה שהוא מספר זאת, שיהיה אפיקורסות בעולם ושצריכין להתחזק עצמו באמונה, כי אף על פי שהוא אומר זאת, אף על פי כן מתגברת האפיקורסות והבלבולים וכו’ אני מודיע זאת מקודם בשביל אותן מעט הכשרים שיחזקו עצמן באמונתן, ובודאי יהיה להם מלחמות גדולות בדעתן, למען יהיה להם למשיב נפש והתחזקות והתאמצות יותר כשיראו שכבר דברו מזה מקדם.”

ד. ‘ששון ושמחה’
אמרתו של רבי נחמן: “מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד” (ליקוטי מוהר”ן תניינא כ”ד) התפרסמה מאד בעולם. הוא הדגיש את חשיבות עבודת השמחה הפנימית כמקור לישוב הדעת והצלחה בגשמיות ורוחניות, ואמר שהשמחה היא רפואה לכל מחלה (שם). רבי נחמן דיבר על חשיבות הניגון והריקוד כאמצעי להשגת השמחה, אבל גם יעץ שאפילו בזמן שהשמחה קשה להשגה יש לעשות דברי שטות ובדיחות הדעת כדי לשמח את עצמו בכל מחיר (שם מ”ח), כפי שמובא בתלמוד (מסכת פסחים דף קי”ז) ובספר הזוהר (חלק ג’ דף מ”ז).
אם כי יסוד השמחה בעבודת הבורא מובא בתורה (דברים כ”ח מ”ז ובמפרשים שם), בדברי הרמב”ם (יד החזקה, הלכות דעות א’ ד’) ושאר חכמי ישראל, רבי נחמן הציב אותו כעבודה מיוחדת ומחויבת, שרק היא מאפשרת לאדם את המנוחה והחירות לנהל את חייו כרצונו ולעבוד את הבורא (“רק על ידי השמחה יוכל להנהיג את המוח כרצונו, ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החירות”, ליקוטי מוהר”ן תניינא י’).

ה. ‘תפארת הליקוטים’
לימוד התורה על כל חלקיה תופס בשיטת רבי נחמן מקום עיקרי ומרכזי. הוא הדגיש את כוח התורה להוציא את האדם מכל מצב של הרגלים רעים וחטאים (שיחות הר”ן י”ט), ושמירת סדרי הלימוד הקבועים הוא מסימני ההיכר של חסידיו.
ללימוד תורותיו של רבי נחמן בבקיאות ובעיון יש נחיצות נוספת: לקבל את ה’תיקונים’ שהצדיק יכול ומעונין להעניק לנשמות מקורביו. רבי אברהם חזן פיתח בספרו ‘ביאור הליקוטים’ שיטה מיוחדת של עיון בספר ליקוטי מוהר”ן והוכיח ששיטה זו נסתרת בתוך כתבי רבי נתן. הוא כותב בהקדמתו לספר שאמרתו של רבי נחמן: “אני נהר המטהר מכל הכתמים” סובב בעיקר על לימוד תורתו בעיון.
גולת הכותרת של תורתו היא דווקא הסודות הנסתרים בספר סיפורי המעשיות, כפי שרבי נחמן מבאר בתורה ס’ בספר ליקוטי מוהר”ן. על תורה זו כותב רבי אברהם במדור ‘תפארת הליקוטים’ בספרו ‘כוכבי אור’.

התחזקות וישוב הדעת – עצות מעשיות
בנוסף לחמשת היסודות שהבאנו מספרו של רבי אברהם, יש להדגיש שני יסודות בדרכי העבודה והחיים החוזרים כחוט השני בספריו ובשיחותיו של רבי נחמן:
א. התחזקות והתאמצות מול היאוש והנפילה בדעת האדם
ב. סדר וישוב הדעת על ידי זכרון והתמקדות בתכלית החיים

להשגת שני יסודות אלה הציע רבי נחמן עצות מעשיות רבות, ובספריו ובספרי רבי נתן יש עושר רב של שיחות על נושאים אלה. אמרותיו המפורסמות של רבי נחמן: “אין שום יאוש בעולם כלל” (ליקוטי מוהר”ן ע”ח), ו”העולם כולו גשר צר מאד והכלל והעיקר שלא להתפחד כלל” (ליקוטי מוהר”ן מ”ח), הן דוגמאות המעידות על הכלל. רבי נחמן מלמד שרכישת כוח ההתמודדות וההתחזקות נעשית בעיקר על ידי שמירת ישוב הדעת וההתמקדות בחזון אמיתי של חיים המונחים ע”י משמעות ותכלית.

שתי תורות עיקריות בנושא ההתחזקות מובאות בספר ליקוטי מוהר”ן.
האחת, “אזמרה” (ליקוטי מוהר”ן רפ”ב) מדברת על חשיבות חיפוש נקודות טובות באנשים אחרים ובעצמו, ועל ידי ההסתכלות החיובית הזו יכול להעלות גם את הסובבים אותו וגם את עצמו לכף זכות ולתיקון.
השניה, “איה” (ליקוטי מוהר”ן תניינא י”ב), מדגישה את חשיבות חיפוש הבורא והמשמעות שנטע בבריאה גם במצבים חשוכים של ריחוק גדול. רבי נחמן מבאר שדווקא במצבים של עצבות ואבדן דרך שבהם האדם מרגיש הסתרה גדולה של השגחת הבורא, את שאלת “איפה אלוקים” עליו להפוך לחתירה העקשנית של חיפוש וגעגועים, ועל ידי כך הוא מתעלה וזוכה להפוך את השברון הפנימי לתיקון הלב.

לימוד שולחן ערוך, התבודדות, וההתקבצות בראש השנה
סדר היום המעשי שרבי נחמן מתווה נשען על הדרך המקובלת בקבלה ובחסידות. קימה בחצות לילה לאמירת ‘תיקון חצות’, טבילה במקוה לתוספת טהרה, התמדה בלימוד התורה, התאמצות והעמקה בעבודת התפילה, ריקוד ושירה. רבי נחמן הדגיש את חשיבות שמירת הזמן וניצולו, ושמירה על מועדי התפילות והמצוות על פי ההלכה, כמסגרת מסודרת של תוכן פנימי.

אמנם, על שתי הנהגות יומיות אמר שהם חיוב ותיקון סגולי לכל נשמה מישראל לדורות: לימוד הלכה בספר ‘שולחן ערוך’ (קובץ ההלכות העיקרי ביהדות מאת רבי יוסף קארו, נדפס לראשונה בשנת 1565) בכל יום, ושעה של תפילה אישית בכל יום שבה יפרש האדם את שיחתו לפני בוראו (שיחות הר”ן קפ”ה).

העצה השניה נקראת בספריו ‘התבודדות’, ועליה אמר רבי נחמן ז”ל שהיא “מעלה עליונה וגדולה מן הכל” (ליקוטי מוהר”ן תניינא כ”ה). היא מדגישה את חשיבות הדיבור לפני הבורא בשפה ובסגנון המדוברים ע”י האדם בחייו היומיומיים. דבר זה הוא תנאי ליצירת קשר אינטימי ואישי בין האדם לבין קונו, ומרגיל אותו לפרש את שיחתו ולהרחיב במחשבה ובדיבור באופן כזה שהתהליכים הפנימיים העוברים על נפשו יקבלו צורה וסדר על ידי דיבור ותפילה מתוך ישוב הדעת.

על עצת ההתבודדות נכתבו בזמננו ספרים רבים. חסידי ברסלב ורבנים עסקו בה רבות, וחוקרים מצאו בה אחת משיטות ההעצמה האישית הטובות ביותר (ראה: ‘פסיכולוג בישיבת ברסלב’ מאת יונתן שתיל בהוצאת מאגנס). מלבד עבודת השמחה והפופולריות הגדולה של נסיעה לקברו של רבי נחמן, ההתבודדות היא מהדברים המושכים ביותר אנשים רבים לרבי נחמן ושיטתו. עצה זו היא חידוש מקורי של רבי נחמן כדרך עבודה יומית קבועה באופן השווה לכל נפש (לעומת ההתבודדות הנבואית מיסטית המובאת רבות בספרי המקובלים בכל הדורות).

גם בלימוד התורה וההלכה רבי נחמן מדגיש את הצורך בכך שהלומד יפרש לעצמו את מה שהוא קורא בשפתו ובסגנונו כדי להגיע להבנה והפנמה אישית (ליקוטי מוהר”ן קי”ח). כפי שהבאנו לעיל, רבי נחמן כותב:
“והשלום הוא כלי שעל ידו בוא יבוא כל ההשפעות והברכות לישראל. וכוונתו, יתברך שמו בזה, כדי שיוכל כל אדם הישראלי לדבר דיבורים של קדושה לפני השם יתברך. ומה הוא קדושה? – חכמה, כי חכמה נקרא קדושה, כנודע. וזהו, כשאדם מדבר בתורה ותפילה בחכמה ובשכל, ומבין ושומע מה ידבר, נקרא קדושה, ויש להשם יתברך תענוג גדול מזה” (ליקוטי מוהר”ן פ’).

ניתן לומר שרבי נחמן מדגיש את היצירתיות והצמיחה האישית גם בלימוד וגם בתפילה כנשק נגד השגרה והקיבעון האורבים לכל מי שמסגל לעצמו אורח חיים דתי ורוחני מסודר. שתי העצות העיקריות שדיבר עליהן: לימוד ההלכה באופן של הבנה והפנמה, והתפילה והדיבור האישי בהתבודדות, שתיהן נובעות ומתבצעות מתוך הדרכה זו.

רבי נחמן ביקש והזהיר את תלמידיו בחייו להתקבץ אליו בראש השנה ולהתפלל עימו ביחד, ואמר שהוא עושה בזה תיקונים גדולים שאף הוא אינו יכול לעשות בשום זמן אחר. תלמידי רבי נחמן ז”ל הבינו ממנו שרצונו חזק מאד שימשיכו לקיים את הקיבוץ הזה גם לאחר הסתלקותו: עליה לציונו הקדוש בערב ראש השנה ואמירת ‘תיקון הכללי’, ותפילה ביחד בימי ראש השנה בבית כנסת בעיר אומן (חיי מוהר”ן ת”ג, ת”ו, פרפראות לחכמה על ליקוטי מוהר”ן תנינא ה’ בסופו).

שלוש עצות אלו (לימוד שולחן ערוך, התבודדות, הקיבוץ בראש השנה) הן שלוש ההנהגות העיקריות שעליהן בנוי ענינה של חסידות ברסלב (ביאור הליקוטים ס”א אות ס”א, נתיב צדיק מכתב מ”א).

ארץ ישראל והגאולה
מעלת קדושת ארץ ישראל והחיוב לעלות אליה ולגור בה מופיע פעמים רבות בשיחותיו ובתורותיו. רבי נחמן כותב בתורה ע”ח בליקוטי מוהר”ן על חשיבות הנסיעה לארץ ישראל כתנאי לגאולה האישית הכללית.

לאחר שאמר את המאמר המודפס בליקוטי מוהר”ן תורה כ’, הרחיב בשיחה על ענין זה. וכך כותב רבי נתן:

“ושם מדבר הרבה ממעלת ארץ ישראל שזה עיקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץישראל וכו’. ובפרט בעת שאמר התורה באר הדבר יותר, כי אז התחיל בהתחלת התורה תיכף לדבר מארץ ישראל. ואמר בזו הלשון: ‘מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל. וכשמנצחין המלחמה אז נקראין איש מלחמה, כי קודם שמנצחין המלחמה אז “אל יתהלל חוגר כמפתח”. רק כשמנצחין המלחמה אז הוא איש מלחמה’. ואחר כך התחיל לדבר מהנשמה, ונתלהב מאד והרים קולו ואמר: ‘יש נשמה’ וכו’ כנדפס בספר בסימן הנ”ל, רק שבכתיבתו התחיל תיכף מהנשמה, אבל באמירתו התחיל מארץ-ישראל כנ”ל.

ואחר שגמר התורה, אחר כך בעת השיחה שאלתי אותו: ‘מה כוונתכם במה שאמרתם שארץ ישראל היא גדולה כל כך, ושזה עיקר נצחון המלחמה?’. וגער בי, וענה ואמר: ‘כוונתי ארץ ישראל הזאת בפשיטות, עם אלו הבתים והדירות’. כלומר, שכל כוונתו במה שהאריך במעלת ארץ ישראל כוונתו כפשוטו על ארץ ישראל הזאת שבני ישראל נוסעים לשם. שרצונו שכל איש ישראל כל מי שרוצה להיות איש ישראל באמת, ייסע לארץ ישראל. ואף על פי שיש לו מניעות רבות על זה, ישבור כל המניעות וילך לשם, כי זה עיקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ ישראל וכו'” (חיי מוהר”ן ט”ו)